ואם פתאום, יום אחד, יעברו לגור בשכונה שלושה מלאכים עם כנפיים? תוך כמה זמן ניקח גם את קיומם כמובן מאליו? באיזו נקודה נחליף את תדהמת המפגש הראשוני באותה קהות רגילה, ושוב לא נבחין בשום דבר פלאי, נסי, מלאכי או מוזר אצלם? ומתי נתחיל לריב איתם על מקום חניה, או סתם נהנהן להם לשלום ברחוב ואז נשוב לשוטט במחשבות שלנו? ומה יש במלאכים שאין בבני אדם?
כשמציאות חייו של איש צעיר ומצליח נגדשת סבל, הוא מבחין בחומרים שמהם עשויה המצוקה האנושית. הוא פונה ללכת בנתיב שאליו מכוונות מסורות הרוח: אל הרִיק שמתוכו צצות המחשבות, אקראיוֹת וחסרות משקל; אל המציאות האחוּדה שנובעת דרכנו בכל רגע; אל התפוגגות החוֹוֶה והפיכתו לחוויה עצמה. או אז מתגלים לו כפי שהם גם דלי הספונג'ה וסיר המרק, הכלנית בשדה והרי ההימלאיה, הרחוב שבו גדל והקיום עצמו: ריק מצורות, מהפרדות ומסכות, עשוי מאהבה טהורה.
בבהירות נדירה, בפיוטיות ובהומור מנכיח ממואר זה את המציאות הפשוטה המונחת מעבר לזו שמתווך עבורנו השכל. חוויות קצה כצלילה חופשית ומסלול ההכשרה כלוחם בקומנדו הימי, הן שחשפו בפני המחבר, יהושע לויט (יליד 1983), את אפשרות קיומה.